Search
Close this search box.

על כלבים ופרויקטים

ספר חדש מאת: טל לבנון

"מה יכול להיות יותר טוב מלקחת שני נושאים

שאני ממש אוהבת ולחבר אותם ביחד?

לקחת שלושה נושאים שאני אוהבת – ולחבר אותם ביחד:

כלבים, פרויקטים, והמשפחה שלי."

משפחת לבנון גידלה 4 גורי נחיה ושתי כלבות "רגילות". לגדל כלב רגיל – זה כיף, לגדל גור נחיה – זה פרויקט משפחתי מעניין, מאתגר, עם המון התנסויות חדשות, מיוחדות, רגשות, התרגשות ובסוף – סיפוק גדול.

בנוסף לגידול כלבים, טל עוסקת בניהול לוחות זמנים של פרויקטים גדולים בבנייה ותשתיות, לכן הדבר הטבעי ביותר עבורה הוא לחבר את שני הנושאים בספר אחד:

החלק הראשון בכל פרק מכיל נושא הקשור בניהול פרויקטים עם הסבר קצר. בחלק השני בכל פרק תמצאו סיפור אמיתי, הממחיש את הנושא מהחלק הראשון ואיך הוא בא לידי ביטוי בחיי המשפחה כולה – האנשים והכלבים.

התוצאה: על כלבים ופרויקטים!👨‍👩‍👧‍👦🐶🦮

גם לכם יש פרויקטים, מכל סוג – בחיים או בעבודה.

קחו את התיאוריה, שחקו איתה ועם הרעיונות שלה, תקראו איך אמיר, טל, ניר וגיל הטמיעו אותה בחיים שלהם ותראו איך אתם מפסלים אותה לתוך החיים והפרויקטים שלכם.

מה הוא פרויקט?

משימה ייחודית, המורכבת מאוסף פעולות המאולצות בזמן ובתקציב ובדרך-כלל מבוצעת ע"י יותר ממשאב אחד, להשגת יעדים מוגדרים.

 

משימה ייחודית – כזו שלא עשינו כמוה בעבר. יכול להיות שזו משימה שנעשתה כבר ע"י אנשים אחרים, אבל אנחנו עושים אותה בפעם הראשונה.

 

המורכבת מאוסף פעולות – כלומר, זו לא משימה פשוטה או קלה.

 

המאולצות בזמן ובתקציב – כסף וזמן. אלו שני נושאים עקרוניים תמיד בכל פרויקט.

 

בדרך-כלל מבוצעת ע"י יותר ממשאב אחד – הגורמים המבצעים את הפרויקט ומשתתפים בביצועו – הם המשאבים של הפרויקט. משאבי הפרויקט הם אנשים, ציוד מכל סוג, שטח או מקום, כלים וכל מה שנדרש כדי לבצע את הפרויקט.

 

להשגת יעדים מוגדרים – פרויקט ללא הגדרת מטרה ברורה מתבדר, הולך לאיבוד, מתפוגג, נעלם.

 

~~~***~~~***~~~

מתחילים פרויקט

הלכנו עם חברים להופעה.

בחוץ עמד זוג עם שני כלבי לברדור וגולדן יפים, רגועים, שקטים, בעלי מטרה. הכלבים לא התעניינו באנשים סביב – דבר שאינו אופייני לגזעים הללו, שיודעים להיות מלאי חיוּת, שובבות, לקקנים ללא סוף ובעיקר בעלי אנרגיה מתפרצת.

כשהתיישבנו, גילינו שכל ההכנסות להופעה הוקדשו לכלבי הנחיה של בית עובד. לפני ההופעה עלה על הבמה נח, ודיבר על פרויקט כלבי הנחיה – פרויקט שלא הכרתי עד אותו הרגע.

אנחנו היינו חשוכי כלבים כבר הרבה שנים.

שלא תבינו אותי לא נכון… שנינו אוהבי כלבים. ליתר דיוק – שנינו מאד אוהבים כלבים.

(הרבה שנים קודם…)

קצת אחרי שהתחתנו, אמיר אמר שהוא רוצה כלב. אמא שלו, הוא סיפר, אף פעם לא הסכימה לגדל כלב והוא מאד מאד רוצה שיהיה לו כלב.

גרנו בדירה שכורה בפתח תקוה.

לעומתו, גדלתי עם כלב. טימי, היה הכלב הכי מעורב, הכי חכם והכי מתוק בעולם. מצאנו אותו זרוק בתחנת דלק כשהיה בן חודשיים בערך, הוא הוכנס לרכב ע"י אימי, ומאז הוא היה איתנו כמעט 20 שנה – אני יצאתי מהבית לפניו…

מה משמעות גידול כלב? "כלב" זה לקבל המון אהבה, זה כיף והנאה בלי סוף, בכל רגע שתרצה לשחק או ללטף. "כלב" זה גם הרבה עבודה – לנקות שערות פרווה בכל מקום, להאכיל, לצאת לטיולי שירותים כשהוא צריך ומבקש ולתת תשומת לב כשמתחשק לו…

כלב זה עוד ישות בבית עם אופי, רצונות, צרכים – לפחות חצי בן-אדם. 

אמיר רוצה כלב. הסתכלתי עליו וראיתי עד כמה הוא רוצה כלב. איך אפשר להגיד 'לא'? ואני יודעת שאם יהיה כלב בבית – הוא או היא יהיו אולי אפילו יותר שלי מאשר שלו… אבל לא ממש ממש התחשק לי עכשיו כלב – על כל המחויבות הכרוכה בזה…

"טוב", אמרתי, "אבל רק לברדור עם גולדן."

אלוהים יודע למה אמרתי את זה. כשהמלים האלו יצאו מהפה שלי – בעצמי לא הבנתי למה אמרתי אותן.

אף פעם לא היה לי לברדור עם גולדן ותמיד חשבתי שכלבים מעורבים הם הרבה יותר חכמים מכלבים גזעיים. יותר מכך, לטעמי, יש מספיק כלבים מדהימים לטפל בהם – לא צריך לשלם על כלב גזעי.

בתוך תוכי קיוויתי, שהגדרתי כלב שיעברו הרבה שנים עד שיגיע אחד כזה לפתח דלתנו.

השיחה התנהלה ביום שני. 

ברביעי אמיר סיפר לי שהוא פגש למטה ברחוב נערה צעירה, מתנדבת ב"תנו לחיות לחיות", הוא דיבר איתה וסיפר לה שאנחנו מחפשים גולדן עם לברדור.

מה? איך פגשת אותה? איך ידעת שהיא מתנדבת ב-'תנו לחיות לחיות'? זה כתוב לה על המצח? איך התחלת לדבר איתה? איך אתה עושה את זה – מתחבר לאנשים בלי מאמץ?

עד היום, אני חושבת שהצלחתי להישאר "פוקר פייס" כשכל המחשבות האלו התרוצצו איך שם אצלי בין אוזן אחת לשניה.

טוב, היא בטח לא יודעת בדיוק איפה אנחנו גרים והיא אולי קלטה את המסר, אבל היא בטח לא תמצא כזה כלב בזמן הקרוב.

באותו סוף-שבוע, אמיר היה בתורנות שבת בקריה. ב- 11 בבוקר אני שומעת דפיקה בדלת. אני פותחת ומעבר לסף עומדת נערה צעירה, מחזיקה בידיה גורה בצבע חום צהבהב, לברדור עם גולדן.

"את אשתו של אמיר, נכון?"

"כן…"

"אמיר אמר שאתם מחפשים לברדור עם גולדן. משפחה הביאה אותה היום אל הכלביה. היא הטריפה את האמא – היתה בגינה והכניסה לכלוך כל הזמן הביתה. מיד כשראיתי אותה לקחתי אותה והבאתי אותה לפה, היא אפילו לא היתה בכלוב… רוצה אותה?"

מה אני יכולה לומר?

החיים והמוות ביד הלשון.

"כן…"

הכנסתי אותה הביתה.

התקשרתי לאמיר: "אתה לא יודע מה קרה…"

אין לי מושג איך הוא עשה את זה – כמו כל הדברים שאמיר יודע לעשות – יש מאין – תוך שעה הוא מצא מחליף לשעה, סידר רכב והגיע הביתה לזמן קצר.

"איך נקרא לה?"

היה לה גוון יפיפה – מעיין ג'ינג'י חלודה, היא נראתה קצת מג'נונה, ומאד קיוויתי שיש לה שכל – אולי אפילו Genius…

ככה נכנסה ג'יני לחיינו.

אמיר היה מאושר. בעננים. יש לו כלב!

לא הפריעו לו כל השערות שנשרו ממנה כל הזמן, ג'יני דילגה בין לשבת עלינו על הספה ובין להסתכל החוצה לרחוב, כשפתחנו את התריסים בסלון. היא נסעה איתנו לכל מקום, יצאה איתנו לכל טיול וחכתה לנו בבית בכל יום כשיצאנו לעבודה בבוקר וחזרנו בערב.

ג'יני, כשמה כן היתה – כלבה חכמה וגם קצת משוגעת. כשעברנו מהדירה השכורה לבית החדש ברעות, כל מה שג'יני רצתה כל הזמן – היה לצאת החוצה – ולא רק מהבית לחצר, אלא עדיף, מהחצר לרחוב. זה היה אתגר מחשבתי למנוע את הריצה שלה החוצה, ואם יצאה – איך להחזיר אותה פנימה. ברוב הפעמים – ידה היתה על העליונה. במילים אחרות – לא ממושמעת. ליתר דיוק – פשלה חינוכית שלנו.

בערב חג אחד, המשפחה המורחבת הגיעה אלינו. במסגרת ההתרגשות והמהומה – השער נשאר פתוח לרגע – וג'יני התחמקה החוצה בלי שנשים לב. לפתע נכנסה השכנה. חשבתי שהיא רוצה לומר "חג שמח!", אך היא אמרה, "טל, סליחה שאני אומרת, הכלבה שלכם נדרסה עכשיו ממכונית ברחוב." טסנו החוצה ומצאנו את ג'יני שרועה ופצועה, בעל הרכב שפגע בה היה המום ליד. ג'יני התפרצה לו לכביש והוא לא הספיק לבלום.

אני לא ממש יודעת מה היה אחר כך, איך היתה ארוחת החג ומה קרה…

בזיכרוני יש הרבה קטעי זמן עם הווטרינר שהגיע לבדוק את ג'יני ולנסות לעזור לנו. מאחר והיה זה חג, הוא הגיע עם הבן הקטן שלו, בן ה- 4, שראה את הכאב שלנו וניסה לנחם אותנו ככל יכולתו: "אבא בודק", הוא אמר לנו, "אבא בודק".

לג'יני נשברו חוליות בגב, שתי הרגליים האחוריות שלה לא תפקדו, היא איבדה שליטה על הצרכים, והעיניים לא היו צלולות כמו העיניים של ג'יני.

"היא יכולה להבריא?"

"אפשר להכין לה מתקן גלגלים מיוחד, שיחזיק את הרגליים האחוריות שלה והיא תוכל ללכת עם הקדמיות."

אולי הוא טועה?

בשבועיים שלאחר מכן הבנו שהוא לא טעה, ובתוך כל דליי הדמעות שירדו (אצלי) בלי שליטה, הבנו שזו תהיה התעללות לנסות להאריך את חייה. נפרדנו כשאמיר מחבק אותי ואני בוכה בשביל שנינו, או שלושתנו. 

חברים רצו להביא לנו גור חדש.

אמרנו שלא.

אני לא יכולתי להתמודד עם שברון הלב ואמיר אמר שהוא לא רצה לומר כלום, אבל ה"שיערות" של ג'יני בכל מקום בבית – על הספה, על הרצפה, על הבגדים – "'שיגעו אותו". היי, הוא רצה כלב!

כמה שנים אחר כך נולד ניר וחמש שנים אחריו נולדה גיל ולא חשנו צורך בכלב.

ואז הלכנו להופעה.

"מה דעתךָ להצטרף לפרויקט הזה?"

אמיר התלבט. זיכרון הפרידה מג'יני וגם זיכרון השיערות, הלכלוך והריח הייחודי של כלב בבית – היטו את הכף אצלו ל"נגד".

"אתה יודע מה היתרון בפרויקט הזה?"

"לא. מה?"

"זה פרויקט לשנה. אתה יודע כשאתה נכנס ואתה יודע שאתה יוצא. זה לא לגדל כלב לכל החיים שלו…"

בבית, סיפרנו לילדים על כלבי בית עובד. ההתלהבות שלי ושל הילדים מהנושא – רככו את אמיר.

פניתי לבית עובד. מילאתי טופס. בטופס היה סעיף: "האם תסכים לקבל כלב בוגר, שאינו גור?" בחרתי למלא 'כן'.

שבועיים לאחר שהגשתי את הטופס התקשרה אורנה. 'וינסטון בן 7 חודשים, הוא נמצא אצל משפחה אחרת וזה לא מסתדר, האם אנחנו מוכנים לקחת אותו?'

רגע, אני צריכה לעשות שיחה משפחתית – לתת תשובה.

סגרתי את הטלפון ופניתי לאמיר – "מה אתה אומר?," שאלתי, "אני בעד."

אמיר הסתכל עלי. הוא חשב רגע, הסתכל עלי, חשב עוד רגע ואמר – "יאללה, בסדר. נעשה שיחה עם הילדים".

התקשרתי לאורנה, "כל כך מהר חזרת אלי? חשבתי שיקח לכם יומיים…"

יומיים אחר-כך, וינסטון הגיע אלינו. הפרויקט שלנו עם וינסטון החל.

היה מעניין? להזמנת ספר >> 

מחיר ספר דיגיטלי: 50 ש”ח

 

 

 

קוראים כתבו לטל -

"תקשיבי, בלעתי את הספר, הסיפור מרתק ונורא נורא מרגש. התאהבתי בוינסטון ובוני ודמעתי בסוף… את כותבת נפלא!
 
רחלי כהן קינן, מעצבת גראפית ובעלת חברה

"עצרתי רגע בקריאה כדי לומר: את כותבת נהדר, אני צוחק בקול ואשתי כבר מסתקרנת :)" 

 

גדי וידרמן, יזם פרויקטים סדרתי 😊

"טל ומשפחה יקרים,

קראתי בעיון רב והעברתי גם את חווית הקריאה שלי לחיים.
מרגש מאוד.
ישר כח על הנתינה והחסד.
תמשיכו לפזר טוב.
שמחנו להכיר אתכם.
אתם משפחה מקסימה.
תודה רבה שוב על הכל.
ובהצלחה בפרויקט.
בהערכה רבה,
לאה וחיים שושה."

 

 הבעלים של וינסטון במשך 10 שנים

"טל – אני אוהבת כלבים ואוהבת פרויקטים (ואיני מהנדסת).

השילוב המקורי והמפתיע בין הנושאים הופך את נושא הפרויקטים לנהיר פשוט ומהנה.

לא הנחתי את הספר עד לסיומו המרגש."

 

אילנה קרוא

"ברור לך ששתיתי את הספר בלגימה אחת רצופה.

קרן קצת התעצבנה שנעלמתי לה בשישי אבל אמרתי לה שאין ברירה, הייתי צריך לקרוא משהו.

הספר הוא בעצם על אהבה, אהבה לכלבים, אהבה לפרויקטים, אהבה למשפחה …. המון אהבה יש בספר הזה.

איזה זכות נפלאה להיות מוקף באהבה, להיות עם אנשים שאוהבים ולעבוד במשהו שאנחנו אוהבים.

שמתי את הספר על השולחן בסלון, בתקווה שאחד הילדים ירים אותו ויקרא. אז בינתיים הוא שם, שתדעי."

 

נתן סיניק, שותף מנהל בחברת ניהול פרויקטים גדולה. 

"בתור אחת שאוהבת גם פרויקטים וגם כלבים – לא הצלחתי לשחרר את הספר עד שלא סיימתי לקרוא.

יש בו הכל מהכל – גם המון סיפורים שניתן ללמוד מהם בפן המקצועי, אבל גם סיפורים מרגשים ומצחיקים שפשוט נכנסים לך ללב.

חד משמעית ממליצה עליו בחום. "

 

דניאל, סטודנטית לתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול.

"טל ואמיר יקרים,
נפגשתי דרך הספר קודם כל עם משפחה נפלאה, שילוב מיוחד של חסד, נדיבות, קבלה וחוכמה.
היה מדהים לראות כיצד מי שמתכננת פרויקטים ענקיים לחברות גדולות יודעת לחיות את אותם עקרונות בחיים הפשוטים היומיומיים וגם להנגיש את החוויה הזאת והחוכמה הזאת לרבים, לאנשים הפשוטים.
החיים שלנו הם הפרויקט הגדול ואפשר ללמוד מספר זה כיצד לנהל אותם בחוכמה ובהצלחה.
תודה על הזכות.
"

 

משה אברהם, עורך ספרים.

"ספר קולח, נוגע ללב ומלא מלא ערך.

זה ספר לאוהבי כלבים,
זה ספר לאוהבי לוחות זמנים (…כמוני…),
זה ספר כיף. 

והוא גם מתנה נפלאה לאנשים שאוהבים."

 

רויטל טבע, מעסה רפואית.

"קראתי את הספר בשבת ונהניתי עד מאוד (למרות שכל קשר ביני לבין כלבים הינו מקרי ומטה).
אני חושב שהסיפור הזה והכתיבה שלך ראויים לספר "באורך מלא", ללא כל קשר לענייני פרוייקטים.
"

 

ארז בריקנר, מהנדס חשמל.

"היי טל! קראתי את ספרך ביום אחד וברצף! ספר יצירתי ומהנה! יישר כח 💪. הסיפור שלכם מפתיע, מעורר חשיבה ומרגש. השילוב של הידע הפורמאלי בניהול פרוייקטים תוך כדי הסיפור – הוא רעיון גדול. אתה קורא בהנאה – ותוך כדי כך לומד ומפנים פרקים מעולמך המקצועי, ותמיד הכי טוב ללמוד מהמומחים! עשית לי חשק גם לכלבים, גם לפרוייקטים, וגם אולי לשתף מהידע שלי את האחרים באותה צורת הגשה ❤️ עבודה טובה, תודה רבה – נהניתי ולמדתי!

הפרק שמדבר מנקודת המבט של ווינסטון היה משעשע במיוחד 😅.

אני חושב עכשיו איך אני מניע פרויקט, ואולי אפילו לכתוב משהו בהשראה של הספר שלך."

 

אורי ברקוביץ', ארכיטקט תוכנה בכיר.

"טל יקרה,

 

סיימתי את הספר, ומאוד נהנתי לקרוא אותו. הצלחת להעביר סיפורים בצורה מרתקת, לגרום לקורא להתחבר לדמויות (ההולכות על שתיים וגם על ארבע) בצורה נהדרת, להתייחס ולשלב את האהבות שלך גם למקצוע ניהול פרוייקטים – והכל בצורה נגישה מאד, קלה לקריאה, מצחיקה ומרגשת.

 

מאיפה להתחיל? מהזווית של וינסטון שתיארת? מהתמונות? מבית עובד ופרויקט כלבי הנחייה? מתיאורי הפרידות? מהשילוב הקליל של ניהול פרוייקטים בצורה טבעית? לא יודע. אבל מאד נהניתי, כל הכבוד! אם לא הייתי מכיר אותך בחיים לא הייתי מרים את הספר הזה בחנות ספרים, אבל לקחת נושא שנראה יבש או לא טבעי ובאמת עשית ממנו סיפור מדהים."

 

דניאל אלפון, מומחה לינקדאין וגם מי שמוציא את אלביס הקשיש  לטיולים 🙂.

"טל,

קראתי היום את הספר בקריאה רציפה. הספר קליל, נעים וכתוב באופן קולח.

 

אהבתי שהספר מתובל לכל אורכו במידע על ניהול פרויקטים, ורק כדי שזה לא יהיה משעמם, הוא נותן גם הצצה לחיי הכלבים במשפחת לבנון בכלל ולפרויקט מרתק ומעניין של כלבי הנחיה בבית עובד בפרט.

 

ומי קהל היעד?

הספר מתאים בול למי שרוצה בסיס טוב לעולם ניהול הפרויקטים (יש גם סיכום בסוף, כדי להפוך את כל הנושא לשמיש למי שרוצה להתעמק בניהול פרויקטים).

הוא בוודאי מתאים למי שאוהב כלבים,

וגם למי שרוצה להכיר את עולם כלבי הנחייה ואולי (אפילו) להתנדב בו.

 

הערה: אפילו שאני מכיר אתכם,  משפחת לבנון, באופן אישי, לא זכרתי שהיו לכם כל כך הרבה כלבים 😅🐶"

 

צחי שחם, מהנדס תעשיה וניהול, סמנכ"ל בחברת היי טק.

"הי טל,

הגעתי אליכם הביתה לקנות את הספר בעקבות המלצה. פגשתי את אמיר ובוני. את היית בשיחת עבודה.

 

רציתי להודות לך על ספר מאד מהנה, מלא הומור וסיפורים שמסופרים בצורה מעניינת וכיפית.

 

נקרעתי מצחוק מה״דיבוב״ שעשית לכלבים!

 

מאד נחמד הרעיון והמימוש של ה QR code לסרטונים.

 

לחלק של הפרויקטים קצת פחות התחברתי. זה לא התחום שלי אבל ההקשר לכלבים היה ברור.

נא רשמי אותי ברשימת ההמתנה לספר הבא 😊

תודה על שעות של ענין, הנאה וצחוק."

 

גיל מדור, מתמחה באילוף כלבים טיפוליים.

דילוג לתוכן