3.1. מטרה
מטרת פרק זה הינה להגדיר את הכללים לחלוקת האחריות לעיכובים בין המעורבים בפרויקט.
3.2. חלוקת אחריות לעיכובים
- כל צד, המזמין והקבלן, יוחזק כאחראי הן לפעילויותיו שלו עצמו והן לפעילויות כל הגופים והאנשים המופעלים על ידו. האחריות לעיכובים הנובעים מצדדי ג' תהיה כמוגדר בהמשך.
- המזמין יוחזק כאחראי לשינויים הבאים:
- שינויים במשכי פעילויות שהוגדרו כפעילויות שבאחריות המזמין כגון – אספקת תכניות, בדיקה ואישור של תכנון שהכין הקבלן, השגת היתרי תכנון מצדדי ג' ו/או ממחלקות המזמין השונות, מתן היתרי ביצוע וכדומה.
- שינויים בתכולת העבודה אשר המזמין הורה לקבלן לבצע.
- שינויים שנגרמו על ידי דרישות חדשות של צדדי ג' אשר תאום התכנון המקורי מולם היה באחריות המזמין. לעניין זה חשוב להבחין בין תאום התכנון, שבפרויקטי כמויות, נעשה על ידי המזמין מול מחלקת התכנון של אותו צד ג', לבין תאום הביצוע שנעשה על ידי הקבלן מול מחלקת הביצוע של אותו צד ג'. בהתאמה – בפרויקטי כמויות שינויים בתכנון ובתאומו יהיו באחריות המזמין. בפרויקטי תכנון -ביצוע שינויים בתכנון ובתאומו יחולו ככלל על הקבלן, אלא אם נבעו ממעשה או מחדל של המזמין.
- הקבלן יוחזק כאחראי לשינויים הבאים:
- שינויים הנובעים משינויים במשכי פעילויות שבאחריותו, לעומת המשכים שתוכננו בלו"ז הבסיסי.
- שינויים בקשרים בין פעילויות, אשר נעשו ביוזמתו ובאחריותו של הקבלן, ללא קשר לשינויי מזמין, וכן שינויים הנובעים מהחלטת קבלן להחליף פעילויות באחרות.
- שינויים הנובעים מהוספת פעילויות שנשכחו בטעות בלו"ז הבסיסי.
- עיכובים הנובעים מתאומי ביצוע עם צדדי ג'.
- זכאות הקבלן להארכת משך ביצוע מותנית בכך שהוא התריע בכתב על החסמים המעכבים אותו מייד כאשר נודע לו עליהם.
- כח עליון – בחוזים בהם קיימת חלוקת אחריות לעיכוב במקרי כח עליון, יש לפעול לפי הוראות החוזה. כאשר החוזה אינו מחלק את האחריות לארועי כח עליון בין הצדדים, ברירת המחדל תהיה שארועי כח עליון הינם סיכון שבאחריות המזמין. הסיבה לכך הינה שיכולתו לעמוד בסיכונים אלה הינה בדרך כלל גבוהה יותר מזו של הקבלן. יוער כי הכוונה הינה רק לאותם סיכונים אשר אין להם כיסוי ביטוחי.
3.3. אסמכתאות לעיכובים
- החובה לסיים את הפרויקט במועד החוזי מוטלת על הקבלן ובמידה ולא עמד בכך, ולא מסר את הפרויקט במועדו, ברירת המחדל הינה שרואים אותו כאחראי לעיכוב. לאחריות זו מתלוות עלויות שונות כמו אובדן בונוסים, תשלום פיצוי למזמין, עלויות תקורה וכדומה. על מנת להימנע מעלויות אלו על הקבלן להוכיח כי האחריות להתארכות הפרויקט אינה מוטלת עליו אלא היא נבעה מאירועים שבאחריות המזמין. הוכחה זו חייבת להסתמך על מסמכים שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת ואשר משקפים את האירועים כפי שהצדדים הבינו אותם בעת שקרו. טענה שאינה נסמכת על מסמכים, או טענה הנסמכת על מסמך שלא הועבר לצד השני בזמן אמת, דינה להידחות.
3.4. בחינת אחריות לעיכובים וחלוקתה בין המזמין לקבלן
מבוא
- בגלל המצב הכאוטי בו נמצא תחום ניתוחי הארכות המשך, הפרק הזה ערוך באופן מעט שונה מחלקי המפרט האחרים. שלא כמו החלקים הללו, המסתפקים בעיקר בהמלצות "כיצד לעשות", החלק הזה כולל גם הסברים "מדוע לעשות".
- חלק ניכר מניתוחי הלו"ז וחוות הדעת בנושא לו"ז, המוגשות בישראל, מבוססים על שיטות ניתוח שאין להן בסיס בספרות ועל לוגיקה הנדסית חסרה, או אפילו פחות מכך. כיוון שמדובר בנושא מורכב, שלעיתים קרובות השופטים והבוררים בענף הבניה אינם שולטים בו, הלכה והתקבעה אצלנו הנורמה ולפיה שטף דברים, בטחון עצמי וכושר שכנוע, יכולים להוות תחליף לניתוח הנדסי שיטתי. כידוע – אין ספרות בעברית בנושא זה, והמפרטים הזרים[1] באנגלית מציעים מגוון גדול של שיטות ותתי שיטות לניתוח הלו"ז, מבלי לפרטן עד תום ומבלי לתת כללים חד משמעיים לבחירתה של השיטה המתאימה לכל סוג של מקרה. נוצר מצב בו יועצי לו"ז בוחרים להשתמש בשיטה המשרתת את המסקנה שאליה הם רוצים להגיע, גם אם היא אינה מתאימה כלל לפרויקט הנבחן, או למצער – יש מתאימות ממנה.
- בנוסף – יועצים שונים נותנים פרשנות שונה למתודה המומלצת בספרות, תוך שהם מאמצים חלקים ממנה ודוחים חלקים אחרים.
- מעבר לכל אלו, יועצים מצד המזמין מציגים בדרך כלל בחוות הדעת שלהם רק את העיכובים שבהם הכיר מנהל הפרויקט של המזמין, מבלי להידרש להוכחת הזכאות או אי הזכאות לעיכובים השונים. כיוון שנושא ההכרה או אי ההכרה באחריות לעיכובים הוא העומד בדרך כלל בליבת המחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לאחריות לעיכובים, חוו"ד שאינה כוללת דיון בנימוקים להכרה זו, היא בלתי ניתנת לאישור או הפרכה ולכן חסרת ערך.
- התוצאה של הפרקטיקות הללו היא שחלק ניכר מחוות הדעת בתחום הן בעלות ערך נמוך או אף למטה מכך.
- על מנת להקטין את הכאוס הזה בחרנו להביא תאור מפורט של שיטת TIA [2], שהיא השיטה המומלצת ביותר כיום בעולם ובארץ לניתוח פורנזי של עיכובי לו"ז והאחריות להם, והיא מתאימה לשימוש במרבית הפרויקטים. בין שאר יתרונותיה, שיטה זו יכולה לשמש הן במהלך ההתנהלות השוטפת של הפרויקט והן לשם יישוב מחלוקות בדיעבד. הוספנו לה את כל הפרוט שחשבנו שיידרש על מנת לממשה בישראל. עם זאת – יש להכיר בכך שקיימים סוגים אחדים של עיכובים אשר התהליך המתואר להלן עלול להתקשות באיתורם ובסכימתם. הספרות האמריקאית והאנגלית בעניין מציעה דרכים ספציפיות רבות לניתוח של אותם מקרים. על מנת להפחית את הסיבוכיות, החלטנו שלא לכלול את הדרכים הספציפיות הללו במפרט ולהסתפק בפרוט של יישום TIA הקונבנציונלי. מי שיזדקק לדרכים אלו, יוכל למצוא אותן בפרקטיקה המומלצת של האיגוד האמריקאי לאומדן עלויות – AACEi RP 29R-03.
[1]בפרט – הפרקטיקה המומלצת של ה- AACE האמריקאי – "AACEi RP 29R-03" וכן ה-"Delay and Disruption Protocol" של ה-SCL הבריטי.
[2] נוסח שיטת TIA (TIME IMPACT ANALYSIS) שהבאנו מבוסס בעיקר על 3.7 MIP מתוך AACEi RP 29R-03, והוא כולל התאמות מסויימות שעשינו עבור השוק הישראלי.
שיטת לו"ז מתוכנן מושפע (Impacted As Planned – IAP)
- שיטה זו היא קלה יחסית ליישום. היא מתאימה לפרויקטים פשוטים אשר הנתיב הקריטי שלהם לא השתנה במהלך הפרויקט.
- זיהוי עיכובים
- יש לזהות ולכמת את העיכובים שנוספו ללו"ז הפרויקט, באמצעות מסמכים עליהם הם מבוססים. כאשר העיכוב הוא תוצר של התנהלות משותפת של המזמין והקבלן (כמו למשל בתהליך של תכנון – הערות לתכנון – תכנון חוזר – אישור תכנון), יש לייחד פעילות נפרדת לכל אחד מהשלבים הללו ולפרט את מועדי ההתחלה והסיום של כל שלב ואת האחראי לו, על מנת שאפשר יהיה לזהות את חלקו של כל צד בעיכוב. אפשר לעשות זאת באמצעות הוספת עמודות לטבלת החסמים הנזכרת בסעיף "בקרת לוז: המעקב השבועי אחר לוח הזמנים ורשימת החסמים".
- עמודות האחריות לעיכוב, שנוספו בצד שמאל של הטבלה מאפשרות לרשום את מספר ימי העיכוב שבאחריותו של כל צד, לפי האסמכתאות לעיכוב הזה. פיצול זה של העיכוב לגורמים שבאחריות צד זה או אחר ניתן לביטוי כפעילויות נפרדות בתוך לוח הזמנים. עם זאת, שלא כמו רישום ישיר של חלוקת האחריות בתוך לוח הזמנים, השימוש בטבלת החסמים מאפשר לנהל את המחלוקות על האחריות לעיכובים בנפרד מעדכון הלו"ז. כך ניתן לשמור על לו"ז עדכני ותואם למציאות, גם כאשר עדיין לא הושגה הסכמה על האחריות לעיכובים.
- לאחר השלמת הטבלה, מכניסים את נתוני העיכובים ללוח הזמנים הבסיסי.
- עבור כל עיכוב יש להכניס ללו"ז פעילות או תת רשת הכוללת מספר פעילויות, אשר מציגות את ה"ארועים המשפיעים" שגרמו לעיכוב. הרשת שנוצרה היא "לוח הזמנים המושפע" (Impacted as Planned) של הפרויקט.
- לוח הזמנים המושפע מציג את המועד בו יכול היה הפרויקט להסתיים אילו הקבלן עבד לפי תוכניתו המקורית אך בכפוף לעיכובים החדשים שהוכנסו אליו. הוא אינו מציג עיכובים שנוצרים בשל אי יכולתו של הקבלן לעמוד בלוח הזמנים הבסיסי.
- טבלת חסמים ואחריות:
שיטת TIA (Time Impact Analysis)
- זו השיטה המקובלת ביותר בעולם לניתוח אחריות לעיכובים בפרויקטים. היא מתאימה גם לפרויקטים גדולים ומורכבים ויכולה לשמש הן לניהול הפרויקט במהלך הביצוע והן לתחקור של האחריות לעיכובים בסופו.
- החשיבות של חלוקת הניתוח לחלונות זמן קצרים
- לאורך חיי הפרויקט מתארך ביצוען של פעילויות רבות ומתקצר ביצוען של אחרות. בנוסף לכך מתווספות לפרויקט פעילויות ואחרות מתייתרות. חלק משינויי המשך הללו הינם באחריות הקבלן וחלק באחריות המזמין.
- קורה לעיתים קרובות שהנתיב הקריטי משתנה במהלך הפרויקט וקורה גם שהתארכות של פעילות הקבלן נוצרת כתוצאה ממעשה או מחדל של המזמין, וגם להיפך. כל סוגי השינויים הללו יחד, מביאים לכך שאין דרך לחלק בצורה נכונה את האחריות להתמשכות הפרויקט בין הצדדים, מבלי לפצל את משך הפרויקט לתקופות קצרות מרובות. תקופות קצרות אלו נקראות "חלונות זמן".
- חלונות זמן וחשיבותם
- כדי להדגים את חשיבותם של חלונות זמן אפשר לחשוב על הדוגמה הבאה: במהלכו של פרויקט בניית גשר, שהיה אמור להמשך 12 חודשים, קרו שוב ושוב עיכובים רבים מסיבות שהיו כולן באחריות הקבלן. הללו כללו עיכובים ברכש חומרים, קבלני משנה שנטשו את הפרויקט, תקלות איכות שחייבו פירוק של עבודות ובנייתן מחדש, וכן הלאה. כל אלו הביאו את הפרויקט לאיחור של שנה שלמה אחר לוח הזמנים המתוכנן. לאחר 24 חודשי ביצוע, לקראת סיום הפרויקט הודיע הקבלן כי בתוכניות הפרויקט לא נקבע צבע המעקה של הגשר וביקש הנחיות. בגלל ויכוח ארכיטקטוני חלף חודש עד להגדרת הגוון הנדרש, והדבר דחה את מועד השלמת הפרויקט ל- 25 חודשים.
- בדוגמה זו, אם מנסים לקבוע מי גרם לעיכוב הארוך ביותר בגשר, מבלי לפצל את הקביעה הזו לחלונות זמן (כלומר בשיטת IAP), אפשר לטעון שזהו עיכוב שבאחריות המזמין, שהיה צריך לספק תוכנית שבה נקבע צבע המעקה, כבר ביום הראשון של הפרויקט, אך סיפק אותה באיחור של שנים. טענה זו אינה נכונה כיוון שלעיכוב המזמין היה מרווח חופשי ולכן לא הוא שגרם לעיכוב הפרויקט בפועל במשך 24 החודשים הראשונים.
- לעומת זאת, בשיטת TIA מנתחים את הפרויקט בכל חודש. בניתוח זה, במהלך 24 הבדיקות מתחילת חיי הפרויקט, יימצאו חודשים רבים בהם הקבלן גרם לאיחור בפרויקט, אשר יסתכם ב-12 חודשי עיכוב. בחודש ה- 25 ימצא כי המזמין גרם לחודש איחור.
- כיוון שניתוח החלונות מתבצע לעיתים קרובות, והוא נותן מענה לשאלה "בגלל מי נגרם העיכוב?", בתדירות גבוהה יחסית, תוך כדי הפרויקט, הוא משפיע בצורה חיובית גם על המוטיבציות של הצדדים לתרום למניעת עיכובים. במקום לקוות לכך שהצד השני יעשה טעות של הרגע האחרון אשר תעביר אליו את האחריות לכל עיכובי הפרויקט, שני הצדדים יודעים כי העיכובים שייגרמו באחריותם יירשמו לחובתם בחלון הזמן הנוכחי, וכי אין להם דרך להשתחרר מהאחריות הזו – אלא באמצעות מניעת העיכוב.
- זיהוי העיכובים ורישומם בטבלת חלוקת האחריות יתבצע כמתואר בשיטת IAP לעיל.
- בחירת חלונות הזמן
- יש לבחור חלונות זמן שעבורם יבוצע הניתוח. בדרך כלל יהיו אלה החלונות שבין מועדיהם של לוחות זמנים מעודכנים עוקבים, כך שמשך כל חלון יהיה חודש אחד. בפרויקט שאין בו שינויים רבים יתכן דילוג על חלק מלוחות הזמנים המעודכנים, אולם ככלל – ככל שקטן משך החלון כך עולה ערכו של ניתוח החלונות ועימו עולה תוקפן של טענות הצד המשתמש בניתוח זה.
- חשוב לזכור שניתוח של "חלון" אחד גדול מניב תוצאה שונה מחיבור הניתוחים של מספר חלונות קטנים המכסים את אותה תקופה עצמה.
- כעקרון, יש להקים תקופת ניתוח חדשה ("חלון זמנים" חדש) עבור כל שינוי משמעותי בנתיב הקריטי של הפרויקט ועבור כל עדכון לו"ז זמין.
- עם זאת, בדרך כלל אין שיפור משמעותי בדיוק הניתוח כתוצאה מניסיון לייצר לו"ז עדכני למועד בו קרה הארוע המעכב, ואפשר להשתמש בעדכון הלו"ז מהחודש שקדם לעיכוב.
- את הניתוח יש לבצע עבור כל חלון בנפרד, ואז לסכום את העיכובים של כל צד בכל החלונות יחד.
- בחירת הלו"ז הבסיסי
- בכל חלון זמן יש לבחור את הלו"ז שישמש כ"לוח הזמנים הבלתי מושפע", זה שממנו מתחיל החלון. אם מחשבים את הארכת המשך לפרויקט כולו, הלו"ז הבלתי מושפע של החלון הראשון יהיה הלו"ז הבסיסי המאושר. לגבי החלונות הבאים – הלו"ז הבלתי משופע יהיה הלו"ז המעודכן האחרון שהיה קיים לפני מועד תחילת החלון – כלומר – ברוב המקרים יהיה זה הלו"ז המעודכן של החודש שלפני החלון.
- שיטת הניתוח
- א) יצירת לוח זמנים מושפע לחלון הזמן
- מתחילים מלוח הזמנים האחרון שעודכן לפני תחילת החלון. הוא יהיה לוח הזמנים הבסיסי "הבלתי מושפע" של אותו חלון.
- עבור כל עיכוב שהחל במהלך החלון, יש להכניס ללו"ז פעילות או תת רשת הכוללת מספר פעילויות, אשר מציגות את ה"ארועים המשפיעים" שגרמו לעיכוב, ל"לוח הזמנים הבלתי מושפע". יש לוודא שהאירועים המשפיעים מוכנסים ללו"ז הבלתי מושפע, בזה אחר זה, לפי סדר הופעתם במציאות.
- הרשת שנוצרה היא "לוח הזמנים המושפע" (Impacted as Planned) עבור חלון הזמן שנבחר.
- יש לאפס את משך הזמן של כל הפעילויות בתתי הרשתות שהוספו, על מנת לוודא שאין שינוי בתאריך סיום הפרויקט, לעומת לוח הזמנים הבלתי מושפע, הלו"ז של ראשית החלון. זוהי דרך לוודא שלא נפלו שגיאות בהכנסת הארועים המשפיעים ללו"ז הבלתי מושפע.
- יש לוודא שללוח הזמנים המתקבל יש לפחות נתיב קריטי רציף אחד, שמתחיל במועד תחילת החלון ומסתיים באבן דרך "סיום", שהיא פעילות הלו"ז האחרונה, לאחר ההוספה של פעילויות העיכוב.
- לפעילויות אשר ביצוען התחיל אך טרם הסתיים, יש לעדכן את מועד הסיום הצפוי, על מנת לקבל את השפעתן על מועד סיום הפרויקט. את מועד הסיום הצפוי של הפעילויות הללו יש לעדכן גם בחלון הזמן הבא, על מנת לשמור על רציפות של הניתוח לאורך ציר הזמן.
- יש לחזור על תהליך זה עבור כל חלונות הזמן, המכסים יחד את כל התקופה שעבורה מעוניינים לחשב את חלוקת האחריות להארכות הביצוע, מהחלון המוקדם אל המאוחר.
- ב) הוספת שינויי הביצוע אל מול התכנון
- לוח הזמנים המושפע של החלון הוא לוח זמנים תאורטי. הוא מראה מה היה מועד הסיום הצפוי של הפרויקט בסוף החלון, לפני שמביאים בחשבון את השינויים שנפלו במשכי הפעילויות לעומת המשכים שתוכננו, ולפני שמתחשבים במועדי התחלה מאוחרים או מוקדמים לעומת התכנון.
- יש שתי דרכים לפחות לקחת את השינויים הללו בחשבון, ונביא כאן את שתיהן:
- הדרך הראשונה היא הפשוטה מבין השתיים, וגם הפחות מדוייקת ביניהן. היא מתאימה רק למצבים בהם כל הפעילויות בחלון הזמן הן פעילויות שבאחריות הקבלן.
- היא מתבססת על השוואה בין משך הפרויקט התאורטי שחושב לפי ההנחיות שבסעיף הקודם, לבין משכו בפועל, לאחר עדכון הלו"ז בסוף החלון. כאשר המשך המעודכן הינו ארוך יותר מהמשך התאורטי (למשל – ארוך יותר ב-3 ימים) המשמעות היא שנוספו למשך הביצוע 3 ימים באחריות הקבלן. אם המשך המעודכן הינו קצר יותר, המשמעות היא שהקבלן קיצר את משך הביצוע.
- את ההתארכות או הקיצור הללו מוסיפים לטבלת האחריות.
- הדרך השניה והמדוייקת יותר מבוססת על השוואה של המשך בפועל של כל פעילות בנפרד, למשך המתוכנן של אותה פעילות (זוהי השוואה של As Built versus As Planned).
- היא נעשית כך:
- ההשוואה תתבצע לפי סדרן המתוכנן של הפעילויות כאשר מתחילים בפעילויות מוקדמות וממשיכים בפעילויות העוקבות להן.
- הניתוח צריך לחשב עבור כל פעילות: (א) השהיה של תחילת הפעילות אל מול מועד ההתחלה שהיה אפשרי על פי מועדי הביצוע של פעילויות הקדם שלה, (ב) שינוי במשך הביצוע של הפעילות עצמה לעומת המשך המתוכנן. החיבור של משך השהיית ההתחלה, יחד עם שינוי משך ביצוע הפעילות עצמה, מניב את המשך הכולל של פעילות זו בפועל. הדרך לחשב זאת היא כדלקמן:
- מתחילים מהפעילות הראשונה בחלון הנמצאת על הנתיב הקריטי ומחשבים עבורה את ההפרש בין השדות "התחלה מוקדמת" ל"סיום בפועל". כעת מעדכנים את מועד הסיום בפועל ומשתמשים בו כדי לחשב את מועד ההתחלה המוקדמת של הפעילות הבאה בתור. ממשיכים הלאה באותו אופן לכל אורך הנתיב הקריטי וחוזרים על כך גם עבור נתיבים כמעט קריטיים (ב-HCP – "נתיבים קריטיים נסתרים"). לכאורה, חישוב זה עלול להכיל משכים מטעים כיוון שהוא נעשה בימים קלנדריים ואינו מתחשב בימי אי עבודה, כמו שבתות וחגים, אולם בפועל אין לכך חשיבות רבה. מצד אחד – פעילות עלולה להתארך בחישוב קלנדרי בשל הזזת מועד הביצוע שלה, כך שהוא מכיל כעת ימי חג שלא נכללו בו קודם לכן. מצד שני – התארכות זו מקוזזת בקירוב טוב על ידי קיצור של פעילות אחרת אשר כללה את החג קודם לכן, וכעת אינה כוללת אותו.
- כדי שלא להידרש לביצוע השוואה זו עבור כל פעילויות הלו"ז, רצף ההשוואה צריך לעקוב אחר ההיגיון של לוח הזמנים המתוכנן של ראשית החלון. ההתמקדות תהיה בפעילויות שבנתיבים הקריטיים והקריטיים הנסתרים (כמעט קריטיים) המתוכננים, ובהם בלבד.
- סכום ההתמשכויות והקיצורים של כל הפעילויות שבנתיב הקריטי (כפי שהוא יוגדר בסוף החלון) יצורף לטבלת האחריות.
- סכום העיכובים והקיצורים של שני הצדדים יחד במהלך החודש, צריך להיות שווה להתארכות או התקצרות בפועל של משך הפרויקט כולו באותו חודש (בחישוב קלנדרי – לא בימי עבודה). העיכובים הללו ירשמו בטבלת האחריות לשינויי לו"ז.
- במקרה של עיכובים בו זמניים יחולו הכללים הבאים:
- עיכובים מקבילים / עיכובים בו זמניים (CONCURRENT)
- עיכובים מקבילים או עיכובים בו זמניים מתרחשים כאשר מתקיימים בו זמנית שני עיכובים או יותר, על שני נתיבים קריטיים מקבילים או יותר, שלפחות אחד מהם עיכוב שבאחריות המזמין ולפחות אחד אחר הוא עיכוב שבאחריות הקבלן.
- במקרה של עיכובים מקבילים, כאשר מסכמים את סך כל עיכובי הפרויקט בטבלת האחריות לעיכובים, יש לסכום את ימי העיכוב המקביל רק פעם אחת, ולא לצרף את עיכוב הקבלן ועיכוב המזמין גם יחד.
- כאשר קורים עיכובים מקבילים האחריות להתארכות הפרויקט תחולק כדלקמן: הקבלן יהיה זכאי להארכת משך בגין תקופת העיכוב המקביל, ויהיה זכאי להצמדה למדד על פי החוזה, אך לא יהיה זכאי לפיצוי בגין תקורותיו בתקופה זו. המזמין לא יידרש לשלם בגין תקורות הקבלן אך גם לא יהיה זכאי לקבלת פיצויים מהקבלן בגין האיחור בסיום הפרויקט.
- סיכום שיטת חלונות הזמן
- טבלת האחריות לשינויי לו"ז תהיה טבלה מצטברת אשר בה ירשמו מידי חודש השינויים (גם עיכובים וגם הקדמות ביצוע) שבאחריותו של כל אחד מהצדדים – קבלן ומזמין. סכום השינויים הללו ישמש לקביעת זכאותו של הקבלן למענקים בגין סיום מוקדם, לפיצויו בגין עיכובי המזמין ולקביעת חובתו לשלם פיצויים בגין פיגורים שבאחריותו.
- שיטות ניתוח אחרות
- קיימות שיטות ניתוח אחרות לבחינת אחריות לעיכובים. לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה. את ההסברים המפורטים באשר לאופן השימוש בהן אפשר למצוא במפרט המומלץ – AACEi RP 29R-03.
3.5. מומחה מלווה
- בעקבות מפרטים מובילים בארצות הברית (AACE) ובאנגליה (SCL), מפרט זה ממליץ על מינוי מומחה מלווה לפרויקט, אשר יסייע לצדדים לפתור ללא שיהוי (בד"כ – תוך חודש אחד), מחלוקות שלגביהן אין הם מגיעים להסכמות.
- המומחה המלווה יהיה מהנדס עתיר ניסיון במתן חוות דעת הנדסיות, הן בתחומי הביצוע בהם עוסק הפרויקט והן בתחום לוחות הזמנים.
- למומחה לא יהיו ניגודי עניינים עם מי מהצדדים וטרם מינויו הוא יחתום על הצהרת העדר ניגוד עניינים, בנוסח שיקבע על ידי איגוד המהנדסים ושהעתק ממנו מצורף כנספח לחוזה.
- כדי לקבוע את זהותו של המומחה, עם זכיית הקבלן בפרויקט יגיש כל צד לצד השני תוך 2 שבועות רשימה של 10 שמות מומחים המקובלים עליו. הצדדים יבחרו בהסכמה תוך 2 שבועות נוספים את המומחה מתוך החיתוך בין הרשימות. במידה ולא תהיה חפיפה בין הרשימות – יגישו שני הצדדים רשימה חדשה זה לזה תוך 2 שבועות. וחוזר חלילה.
- מינויו של המומחה יהיה בתוקף למשך כל תקופת ביצוע הפרויקט. התשלום למומחה יעשה על ידי שני הצדדים – מחצית מכל אחד.
- המומחה יהיה כפוף לאותם כללי החלטה ולאותה טכניקת ניתוח המפורטים בחוזה ובמפרט זה (במקרה של סתירה ביניהם, החוזה גובר על המפרט).
- המומחה ינמק את החלטתו בכתב והיא תהיה בתוקף וללא זכות ערעור עד סיום הפרויקט.
- לאחר סיום הפרויקט ניתן יהיה לערער על החלטות המומחה המלווה. ערעור זה יבטל את כל החלטות המומחה, כולל החלטות שבעקבותיהן שילמו הצדדים כספים זה לזה, ויעביר אותן במלואן לבית המשפט.
- נימוקי המומחה להחלטותיו יוכלו להוות ראייה בבית המשפט.
- כל אחד מהצדדים רשאי לפנות אל המומחה המלווה בכל עת ולבקשו להכריע במחלוקת שנתגלעה לדעתו בינו לבין הצד השני.
- המומחה לא יהיה כפוף לסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט. הוא רשאי לנהל דיונים, לזמן עדים, וכיו"ב, הכל לפי הבנתו וניסיונו ומתוך מטרה להגיע להכרעה מהירה התואמת את כללי החוזה. עם זאת, המומחה אינו רשאי לנהל דיונים במעמד צד אחד ו/או לשלוח מסרים לצד אחד בלבד מבלי לכתב את משנהו.
- המומחה יפסוק בסוגיה שהועלתה לפניו תוך 2 שבועות מסיום הדיונים בנושא.
3.6. תהליך ברור מחלוקת במהלך חיי הפרויקט
- כאשר קבלן רוצה להגיש דרישה להארכת משך או דרישה לתשלום, הוא יגיש אותה תחילה למנהל הפרויקט.
- בתוך 2 שבועות על מנהל הפרויקט לענות לבקשה.
- במידה והמענה אינו מקובל על הקבלן, הוא יפנה למומחה עם כלל המסמכים אשר הוגשו למנהל הפרויקט ומסמכי התגובה של מנהל הפרויקט. הקבלן רשאי להוסיף למסמכים שהוחלפו בינו לבין מנהל הפרויקט גם מסמכים והסברים נוספים.
- בתוך שבועיים מפניית הקבלן אל המומחה על המזמין להציג את עמדתו בצרוף האסמכתאות לה. אם השתכנע המומחה שנדרש זמן נוסף לשם הצגה שלמה של עמדות הצדדים, הרשות בידו להעניק אורכות לצדדים.
- המזמין יכול להניע תהליך ברור אצל המומחה, ואז הקבלן ידרש למענה תוך שבועיים. המומחה ידרש לפסיקה בסוגיה לפי האמור בסעיף הקודם.