מפרט – ניהול דרישות תשלום

מהו שיבוש?

1. "שינוי" מוגדר במרבית החוזים הישראלים כ: "שינוי בנוגע לצורתו, סגנונו, איכותו, סוגו, גודלו, כמותו, גובהו, מתאריו וממדיו של המבנה ו/או כל חלק הימנו". מרבית החוזים כוללים פרק המגדיר כיצד לשלם בגין שינויים.
2. "שיבוש" אינו מוגדר במרבית החוזים ולכן גם התשלום עבור שיבושים אינו מוסדר בדרך כלל, והדבר מחייב את הקבלן לפנות לדיני הנזיקין או לסעדים אחרים הקיימים בדין. התוצאה היא שהדיון הכספי עובר מהמגרש ההנדסי למגרש המשפטי, תוך שהוא גורם הוצאות ניכרות לצדדים. פרק שיבושים זה נועד לתקן את המצב הנוכחי.
3. ההבדל בין שיבוש לבין שינוי/תוספת הינו בכך ששינויים ותוספות משנים את המבנה עצמו בעוד שיבושים משנים את התנאים שתחתם מתבצעת הבניה ו/או את דרך הוצאתה אל הפועל, מבלי שהמבנה עצמו משתנה. מהבדל זה נובע גם ההבדל בין דרך התימחור של שינויים ותוספות לדרך התימחור של שיבושים:
   • שינוי/תוספת נמדד בדרך כלל במספר היחידות של המוצר שהשתנה או נוסף, המוכפלות בעלות היחידה.
   • שיבוש נמדד באמצעות השוואת עלות של אותו מוצר עצמו תחת שני סטים שונים של תנאי עבודה. הסט הראשון – תנאי העבודה שהיו צפויים ללא שיבוש, והשני – תנאי העבודה המשובשים.
   • כאשר שיבושים, שהאחריות להם מוטלת על המזמין, גורמים לירידת תפוקות עבודת הקבלן, אזי הקבלן זכאי לפיצוי בגין הערך הכספי של תפוקת העבודה האבודה. הרשימה המפורטת בהמשך פרק זה הינה רשימה של מרבית סוגי השיבוש הקיימים בפרויקטי תשתית ואופן חישוב התשלום המגיע בגינם.

זכאות לפיצוי בגין שיבושים

1. על מנת להיות זכאי לפיצוי בגין שיבוש חייב הקבלן להוכיח שלושה דברים:
2. הראשון – שהשיבוש נגרם מסיבה שבאחריות המזמין. כאשר שיבושים נגרמים ממכלול של סיבות ונסיבות אשר רק חלק מהם הינם באחריות המזמין וחלק אחר הוא באחריות הקבלן, חובת הקבלן להפריד בין העילות השונות ולדרוש פיצוי בגין החלק שבאחריות המזמין בלבד.
3. השני – להוכיח מי הם חלקי הפרויקט שנפגעו כתוצאה מהשיבוש. על הקבלן להפריד בין העבודות ששובשו לבין שאר הפרויקט אשר לא נפגע כתוצאה מהשיבוש ולדרוש פיצוי בגין החלק שנפגע בלבד.
4. השלישי – על הקבלן להוכיח את עלויות השיבוש באמצעות השוואת העלויות במצב הבלתי משובש לעלויות המצב המשובש.

החשה ושיבוש

1. כאשר ניתנת לקבלן הוראת החשה על מנת להתגבר על פיגורים שבאחריות המזמין, או בגלל רצון של המזמין להקדים את השלמת הפרויקט או חלק ממנו, יש לשלם לקבלן בגין ההחשה. אם קיים בחוזה פרק המסדיר את אופן התשלום בגין ההחשה, יש לפעול לפיו. אם לא קיים הסדר חוזי לתשלום בגין ההחשה, יש לראות את הוראת ההחשה כהוראה המשבשת את עבודת הקבלן ולשלם בגינה לפי סוגי השיבוש שהיא יצרה, על פי האפשרויות המתאימות המפורטות בהמשך מפרט זה.

שיטות לחישוב עלויות השיבוש

1. סוגי השיבוש המפורטים להלן מתארים את עילות השיבוש המוכרות ואת הדרכים לחשב את עלותן כאשר הן מתרחשות. הדרכים הללו מבוססות על העקרון של "שיטת המקום האחר", שהיא השיטה המומלצת ביותר בספרות העולמית לכימות ותמחור של שיבושים.

שיטת המקום האחר (באנגלית "The Measured Mile" או "MM")

1. 'המקום האחר' הוא אזור הדומה לאיזור המשובש אך לא הופרע כלל על ידי שיבושים.
2. בשיטה זו על הקבלן להראות את תפוקות העבודה שהפיק בפועל במקום אחר אשר בו לא חלו אותם שיבושים, ולהשוות את התפוקות האלו לתפוקות שהפיק בפועל באותו סוג עבודה ובאותה שיטת עבודה, במקום המשובש. ההפרש בין ערך התפוקות במצב הבלתי משובש לערך התפוקות במצב המשובש הוא הפיצוי שאותו זכאי הקבלן לקבל.
3. ככל ש"המקום האחר" קרוב יותר ודומה יותר למקום המשובש, כך יש להעדיפו. הטוב ביותר הינו מקום אחר באותו פרויקט. הבא אחריו הינו מקום אחר בפרויקט אחר המבוצע על ידי אותו קבלן. לאחריו – עבודה דומה שבוצעה על ידי קבלן אחר, ובסוף – השוואה לתפוקות מקובלות בענף באותו סוג של עבודה, כפי שהן נקבעות בספרות המקצועית הענפית. ככל שהמקום האחר הינו דומה פחות למקום המשובש, כך יפחת כוחה של השוואת התפוקות ביניהם ותקטן יכולתו של הקבלן להוכיח את זכאותו לפיצוי.

חישוב עלות שינוי שיטות ביצוע

1. במקרים בהם נאלץ הקבלן לשנות חלק משיטות הביצוע שלו, בשל שיבושים הנמצאים באחריות המזמין, הוא זכאי לתשלום ההפרש שבין עלות הביצוע לפי השיטה המקורית לבין עלות הביצוע לפי השיטה החדשה, ובלבד שהתקיימו במצטבר התנאים הבאים:
2. הקבלן הודיע למזמין בכתב על שיטת הביצוע המקורית שלו, עוד לפני שנודע על הצורך בשינוי. (ניתן לוותר על תנאי זה אם ניתן להראות כי שיטת הביצוע המקורית היא השיטה הסבירה ביותר בנסיבות העניין).
3. הקבלן ביצע את העבודה בפועל בשיטה שונה, בגלל אילוצים שבאחריות המזמין.
4. הקבלן הוכיח כי שיטת הביצוע המקורית שלו הייתה סבירה וכלכלית לפני שנודע על האילוצים החדשים ונעשתה לא סבירה או לא כלכלית לאחר שנודע על האילוצים הללו.
5. הקבלן הוכיח את עלות שינוי השיטה באמצעות הוכחת עלות העבודה לפי השיטה המקורית לעומת עלותה לפי השיטה שבוצעה בפועל. דרכי ההוכחה יהיו כמפורט בפרק השינויים לחוזה.

שיטת השיבוש הנקודתי

1. שיטה זו מתאימה לאירועי שיבוש נקודתיים הקורים במפתיע, תוך כדי ביצוע העבודה, ומפריעים למהלכה התקין.
2. דוגמאות לאירועים כאלה הם פגיעה בתשתיות תת קרקעיות בלתי ידועות, קבלת צו הפסקת עבודה, קבלת הוראת שינוי לעבודה המחייבת לעצרה או לשנותה תוך כדי הביצוע, וכיוצא בזה.
3. המשמעות של ארוע כזה הינה שעל הקבלן לעצור את עבודתו במקום בו עבד, ולאתחל אותה שוב במקום אחר, בו השיבוש הזה אינו חל. הדרך לתמחר עלות של שיבוש נקודתי מסוג זה מוסברת בסעיפים: שיטת הבטלות, שיטת האיתחולים ואחרים.

שיטת האיתחולים

1. שיטה זו מתאימה ליישום כאשר שיבושים גורמים לפיצולו של קטע עבודה אחד למספר מקטעי משנה, אשר כל אחד מהם מבוצע בנפרד מהאחרים.
2. במקרה זה יידרשו לכל מקטע בנפרד עלויות התארגנות לתחילת ולסיום העבודה. עלויות אלה יכולות לכלול:
   • X10 = עלויות של הובלת ציוד אל האתר וממנו. להוכחת סעיף זה יש להציג חשבוניות או עלות לפי מחירון המוגדר בחוזה.
   • X11 = עלויות בטלה של הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) בימי ההובלה. לחישוב סעיף זה ראו סעיף "תשלום בגין בטלות".
   • X12 = עלויות בטלה של חלק מהצמ"ה ביום תחילת העבודה וביום סיומה. בטלה זו מגיעה בממוצע לכדי יום נוסף של אובדן תפוקה לכל העובדים והצמ"ה. עלויות אלו נובעות מכך שלא כל הציוד והעובדים יכולים להתחיל לעבוד בו זמנית. במרבית העבודות נדרשת מעורבות של מספר עובדים או יחידות ציוד בזו אחר זו וחלק מהם נדרשים להמתין עד שאחרים יעשו את חלקם ויפנו להם מקום.
   • לדוגמה – כאשר מניחים קו ביוב, העבודה מתחילה בסימון (מודד), אחר כך חפירה (באגר), אחר כך הנחת הצינור (פועלים), אחר כך מילוי והידוק (שופל ומכבש קטן). הפועלים, השופל והמכבש יכולים להתחיל בעבודתם רק כאשר המודד סיים לסמן והבאגר סיים לחפור. באותו אופן, כאשר מסתיים ביצוע של קטע עבודה, לבאגר כבר אין מה לעשות והוא מושבת עד שהקבוצה כולה עוברת לקטע הבא.
   • איתחול וסיום של קטע עבודה (X12) הם ארועים הגורמים לאובדן תפוקות של צוות העבודה כולו, וככל שיש יותר ארועים כאלה, כך גדל אובדן התפוקות. עלויות התפוקות האבודות משתנות כמובן לפי סוג העבודה שיש לבצע והעובדים והציוד הנכללים בצוות הביצוע. במרבית העבודות בענף התשתיות העלות הינה שוות ערך בקירוב טוב ליום עבודה אחד של כל הצוות הישיר המבצע את העבודה ששובשה וניתן להתייחס לכך כאל כלל.

שיטת מנת העבודה האופטימלית

1. שיטה זו מתאימה לעבודות אשר השיבוש גרם לצורך לבצען במנות עיבוד קטנות יותר מהמנה האופטימלית.
2. לדוגמה: עבודה של מילוי והידוק שכבות עפר אשר ניתן היה לבצעה בקצב של שכבה ליום, פוצלה לשני מקטעי עבודה שונים. כתוצאה מכך נדרש הקבלן לבצע מספר כפול של שכבות אשר שטחן הממוצע הוא מחצית מהשטח המתוכנן, ואשר אין בו כדי לספק תעסוקה מלאה לכל הצוות במהלך כל יום העבודה. התוצאה היא שלצוות זה תיגרם בטלה כפויה של חצי יום עבודה בכל יום.
3. על מנת להיות זכאי לתשלום בשיטת המנה האופטימלית על הקבלן להוכיח כי המנה האופטימלית בה נקב הינה סבירה וכי לציודו ואנשיו לא היה מקום אחר לעבוד בו על מנת להשלים את ימי עבודתם ולהפיק תפוקה יומית מלאה. אם הוכיח זאת, הרי שבמידה והשיבוש נגרם על ידי אירוע שבאחריות המזמין, הוא יהיה זכאי לעלות שעות העבודה הבלתי מנוצלות.

שיטת שינוי תנאי הביצוע

1. שיטה זו מתאימה עבור מקרים בהם פרויקט או חלק ממנו תוכנן להתבצע בתנאים נוחים לעבודה אולם בשל אילוצים שבאחריות המזמין נדרש הקבלן לבצע את אותה התכולה תחת תנאים נוחים פחות היוצרים ירידה בתפוקות העבודה ו/או עלייה בעלויותיה.
2. דוגמאות לכך הן דחיית ביצוע עבודה בבתי ספר מחופשת הקיץ לשנת הלימודים, דרישה לבצע עבודות ריבוד כבישים בלילה במקום ביום, או אילוץ בטחוני המחייב את הקבלן להקטין את הספקיו על מנת לעמוד בבדיקות ביטחוניות או לעבוד רק תחת אבטחה צמודה.
3. במקרים אלו ודומיהם זכאי הקבלן לפיצוי שערכו כערך שעות העבודה האבודות של עובדיו וציודו אשר במהלכן לא יכול היה לייצר תפוקות. להלן מפורטים מספר סוגים של שינויים בתנאי הביצוע:
   • עבודה במשמרות לילה – כאשר נדרש הקבלן להוסיף עבודה במשמרות לילה כתוצאה מדרישת מזמין, עלולות עלויות המשמרות הנוספות להיות יקרות יותר מזו של משמרת היום הרגילה. אם הוספת עבודת המשמרות הינה בגלל שיבוש שבאחריות המזמין, זכאי הקבלן לפיצוי בגין ההפרש בין עלות עבודת הלילה לבין עלות משמרות היום. עלות נוספת זו מוגדרת בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951. ייתכנו מקרים בהם עבודת הלילה גורמת לירידת תפוקות בשל תנאי העבודה הפחות נוחים (קור, חושך, צורך להוסיף אמצעי תאורה, וכדומה). בגין ירידה זו זכאי הקבלן לתמורה נוספת.
   • עבודה באתר פעיל – דרישה לביצוע עבודה באתר פעיל במקום באתר שלא מתבצעת בו עבודה. ניתן לתמחר דרישה כזו באמצעות הדפים הירוקים במחירון דקל או הדפים המתאימים במאגר המשולב, או באמצעות תיעוד של שעות העבודה שהושקעו והשוואתו לשעות שהושקעו לשם ביצוע עבודה דומה באתר פנוי.
   • סיווג ביטחוני – הוספה של דרישה לשימוש בפועלים בעלי סיווג ביטחוני במקום פועלים שלא נדרש עבורם סיווג, מגדילה את עלות הפועלים ובנוסף היא אף מקטינה את היצע הפועלים ועלולה להביא להארכת משך ביצוע כתוצאה ממחסור בכח אדם מתאים. הקבלן זכאי לפיצוי בגין ההפרש בעלות בין פועלים ללא סיווג ביטחוני לפועלים בעלי סיווג ביטחוני. לשם כך עליו להציג אסמכתאות לעלויות השונות.
   • חסימת דרכי גישה – כאשר אילוצים של המזמין ו/או של צדדי ג' מונעים מהקבלן להשתמש בדרכים, אשר בהן יכול היה להשתמש על פי מסמכי המכרז, תקום לו זכות לפיצוי. עילות הפיצוי יכולות להיות הארכת דרכי ההובלה, שינוי כלי ההובלה הנדרשים, וכיוצא בזה. הקבלן זכאי לפיצוי בגין ההפרש בין העלות המתוכננת במקור, לבין העלות לאחר השינוי.
   • עבודות חורף – שינוי זה קורה כאשר פרויקט או חלק ממנו תוכנן להתבצע בעונה נוחה לעבודה (בישראל – בד"כ – כל עונה פרט לחורף) אולם בשל אילוצים שבאחריות המזמין נדרש הקבלן לבצע את תכולת העבודה בחורף, אשר בו ימי גשם גורמים לבטלות ציוד ולשטחים בוציים הגורמים לירידת תפוקות בביצוע עבודות עפר. התנאי לזכאות הקבלן לפיצוי בגין שיבוש מסוג זה הינו שתנאי המכרז חייבו לבצע את הפרויקט בעונה הנוחה, ושהסיבה לכך שהקבלן נאלץ לבצע את העבודה בעונה לא נוחה, נעוצה בגורמים שבאחריות המזמין. ללא עמידה בתנאי כפול זה אין להכיר בזכאות הקבלן לפיצוי.

גידול כולל במשאבי הפרויקט (באנגלית – "Global Change", "Total Cost" )

1. שיטה זו מתאימה רק למקרי שיבוש קיצוניים ויוצאי דופן ויש להשתמש בה רק כאשר הפעלת שיטות אחרות אינה מאפשרת כיסוי של מכלול הנזקים שחווה הקבלן. היא מיועדת רק למקרים בהם פרויקט סובל ממספר גדול במיוחד של שיבושים שלובים זה בזה, אשר לא ניתן לחשב את עלותו של כל אחד מהם בנפרד. שיבושים כאלה עשויים לגרום לקבלן, למשל:
   • לבצע עבודות רבות במיוחד שלא על פי סדרן המתוכנן.
   • לנייד לעיתים קרובות עובדים וציוד ממקום למקום על מנת להתמודד עם אילוצי השיבוש.
   • להחזיק באתר כמות גדולה של ציוד ועובדים יתרים ו/או מושבתים חלקית, ו/או להפעילם פחות ממספר השעות היומי המקובל.
   • להשקיע משאבים ניהוליים רבים בהתמודדות עם השיבושים הבלתי פוסקים.
2. במקרי קיצון מסוג זה נגרם שיבוש כללי לפרויקט ויורדת יעילות הקבלן אל מעבר לירידה הנובעת באופן ישיר מסיכום ארועי השינוי והשיבוש הפרטניים. במקרים אלה, ובהם בלבד, ניתן לחשב בשיטה זו את ירידת תפוקות העבודה שלא ניתן היה לחשב באופן ישיר באמצעות השיטות האחרות.
3. חובת ההוכחה המוטלת על הקבלן במקרים כאלה היא כפולה:
4. בשלב ראשון, עליו להראות כי השיבושים שנגרמו לו, מסיבות שבאחריות המזמין, אכן היו רבים במיוחד וגרמו לשיבוש כולל של הפרויקט כולו, באופן שאינו מאפשר להפריד בין השיבושים השונים ולתמחר את עלותו של כל שיבוש בנפרד.
5. בשלב הבא על הקבלן להוכיח את עלויות השיבוש הכולל באמצעות השוואה בין הציוד וכח האדם שהשקיע בפועל, לציוד וכח האדם שאמור היה להשקיע אלמלא השיבוש. דרך ההשוואה תהיה כדלקמן:
   • את המשאבים שבהם תכנן להשתמש יציג באמצעות לוח הזמנים הבסיסי המאושר.
   • את המשאבים (ציוד מכני וכח אדם) שהושקעו בפועל ירכז הקבלן מתוך יומני העבודה שנרשמו בזמן אמת.
6.   המשאבים השונים יתומחרו באמצעות מחירי שעות הרג'י המצויינים במחירון השינויים שנקבע בחוזה.
7. המכפלה של כמות המשאבים מכל סוג שבהם תכנן להשתמש, כפול מחיר היחידה של כל משאב, תהווה את עלות המשאבים המתוכננת (X13).
8. רכיב העבודה המתוכננת בפרוייקט (X14) יוגדר כיחס בין עלות המשאבים המתוכננת לבין עלות הפרויקט כולו (מחיר החוזה).
9. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יחס זה אמור לעמוד על כ-40%. יחס מתוכנן נמוך מכך יחשב בדרך כלל כיחס לא ראלי ויחייב הסבר מצד הקבלן וקבלתו של הסבר זה על ידי המזמין.
10. המכפלה של כמות המשאבים מכל סוג שהושקעו בפועל, כפול מחיר היחידה של כל משאב, תהווה את עלות המשאבים בפועל (X15).
11. רכיב העבודה בפרוייקט בפועל (X16) יוגדר כיחס בין עלות המשאבים בפועל לבין עלות הפרויקט כולו בפועל (לפי כמויות שבוצעו בפועל, כולל פקודות שינויים).
12. רכיב העבודה בפועל (X16) המחולק ברכיב העבודה המתוכננת (X15) מציין את השינוי בחלקה של העבודה בפרויקט והוא יקרא X17. כאשר X17 גדול מ-1.1 יהיה הקבלן זכאי לפיצוי בגין גידול תשומות העבודה שמעל ל-10%. הסיבה למקדם של 10% הינה שחלקה של העבודה בעלויות הפרויקט, שנקבע על ידי הלמ"ס, נקבע כממוצע של פרויקטים רבים. סטיה של עד 10% מערך זה הינה סטייה סבירה מן הממוצע, שאין בה כדי להוכיח נזק.
13. רצ"ב דוגמה חישובית: כאשר X17=1.2, יהיה הקבלן זכאי לפיצוי בגובה 0.1 מרכיב העבודה בפרויקט (X17-1.1). בפרויקט שעלות הביצוע שלו בפועל הינה 100,000,000 ש"ח, ושערך רכיב העבודה המתוכנן שלו, ללא שיבוש, צריך היה לעמוד על 40% מערך הפרויקט (40,000,000 ש"ח) תהיה עלות השיבוש לה זכאי הקבלן 0.1 מסכום זה, כלומר – 4,000,000 ש"ח.

שיטת "הערכת מומחה" לעלויות השיבוש והגבלת השימוש בה

1. ככלל, הקבלן אינו זכאי לתוספת כספית בגין שיבושים אשר עלותם לא כומתה ותומחרה. לצורך כימות ותמחור עלות השיבוש רשאי הקבלן להשתמש בכל אחת מהשיטות שנימנו לעיל, וכן הוא אף רשאי להציע שיטות כימות ותמחור אחרות אם הוא מוצא שהן מתאימות יותר מאלו לביסוס זכאותו לפיצוי בגין השיבוש. עם זאת – כל שיטה שאינה מבוססת על חישוב של כמויות ועלויות של הנזקים בפועל – דינה להידחות. בין השאר – קביעת זכאות הקבלן לפיצוי על בסיס הערכת מומחה, ולפיה נגרם לקבלן נזק בשיעור של אחוז מסוים מהיקף עבודתו או של סכום מסוים אשר אין לו פירוט וחישוב התומך בו, אינם מומלצים כבסיס לקביעת זכאות כספית כלשהי, וזאת כיוון שהן סובייקטיביות לחלוטין ובלתי ניתנות לאישור או הפרכה. יצוין כי במהדורתו השניה של "הפרוטוקול הבריטי" (של SCL), שיטה זו נמחקה מרשימת השיטות שמומלץ להשתמש בהן.

שיטות סטטיסטיות לקביעת ערכו של שיבוש כולל

1. קיימים מחקרים באקדמיה, המנסים לקשור בין כמות השינויים בפרויקט לבין ירידת יעילות העבודה בו (Productivity Loss) והגידול בעלויותיו. הראשון ביניהם היה המחקר של Leonard משנת 1988 שנערך על מדגם של 57 פרויקטים. אחריו פורסם המחקר של Randolph  ב-1995 אשר נתן לתופעה את השם Ripple effect ("אפקט האדווה") ובעקבותיהם פורסמו גם אחרים.
2. מסקנתם הייתה שככל שמספר הוראות השינוי בפרויקט גדל כך קטנה הפרודוקטיביות של הקבלן. המחקרים השונים בנו נוסחאות מתמטיות לחיזוי אובדן הפרודוקטיביות הזה, כתלות במספר השינויים ובגורמים נוספים. הניסיון להכניס תחת קורת גג אחת מספר גדול של פרוייקטים השונים זה מזה במאפיינים רבים, ומספר גדול של שינויים שונים זה מזה, יצר נוסחאות שאין להן ערך מעשי. אמנם – הן מראות במובהקות גבוהה מאוד כי קיים קשר חזק בין ריבוי השינויים והשיבושים לבין ירידת הפרודוקטיביות של הקבלן וההפסד הכספי הנובע ממנה. עם זאת – השונות של ההפסד הזה בין פרויקטים שונים ובין שינוים שונים, הינה כה גבוהה, עד כי אין אפשרות לחשב באמצעות הנוסחאות הללו את ההפסד שנגרם בפרויקט ספציפי כלשהו. מסקנה זו אף קיבלה חיזוק ממחקר מאוחר בהרבה שנעשה על ידי McEniry ב-2007 ואשר ציין כי גם בקנדה, בה נכתב מחקר לאונרד, לא נעשה בו שימוש מעולם בבית המשפט, בשל חוסר הדיוק הגבוה של הנוסחאות שלו. לכן, יש להיזהר מהוכחות הנעשות באמצעותן.

שיטת עקומות למידה

1. עקומת למידה מתארת את העלייה ביעילות הנובעת מביצוע חוזר של אותה פעולה מספר גדל והולך של פעמים. זוהי עקומה אסימפטוטית המראה כי ככל שגדל מספר החזרות על פעולה כלשהי, כך משתפרים ביצועיו של עושה הפעולה יותר ויותר ובהתאמה קטנות עלויותיו לכל פעולה. עקומת הלמידה היא ביטוי גרפי לנוסחה אמפירית המבוססת על מחקרים ניסיוניים רבים. 
2. מחקרים אמפיריים הראו כי עקומת הלמידה מתנהגת באופן הבא: בכל פעם שכמות החזרות על פעולה מוכפלת – קטנה כמות העבודה הדרושה לביצוע כל יחידה בפקטור קבוע. למשל – אם ביצוע מנת העבודה הראשונה יחייב עבודה בכמות של 100%, אזי המנה השנייה תדרוש 85% בלבד, המנה הרביעית 72% (85%*85%), המנה השמינית – 61%, וכן הלאה.
3. הנוסחה של עקומת הלמידה הינה:
   Y = ax^b
   בנוסחה זו:
   y – היקף התשומה הממוצעת ליחידה עד לתפוקה המצטברת.
   a – היקף התשומה ליחידה הראשונה, כלומר מחיר לפני התייעלות, השווה 100%
   x – התפוקה המצטברת עבורה רוצים לחשב את y
   Le – פקטור הלמידה
   b – אינדקס הלמידה =  ln(Le)/ln² – עליית התפוקה ליח' כאשר כמות היחידות מוכפלת.
4. נוסחת הלמידה ועקומת הלמידה נבחנו ונמצאו אמינות עבור פעילויות פשוטות יחסית ובעלות מספר חזרות רב, כדוגמת אלו שמבצע פועל המפעיל מכונת עיבוד שבבי. עם זאת – לא מצאנו לה תיקוף מחקרי עבור פעילויות מורכבות יותר כמו התקנת קו ביוב או כדומה ויש ספק אם היא תקפה לגביהן, ובמידה והיא תקפה, מהו פקטור הלמידה שיש להביא בחשבון עבור פעילויות כאלה. לאור האמור לעיל – כתנאי לשימוש בעקומות למידה כבסיס לתמחור של פיצול פעילויות ושיבושים אחרים, יידרש הקבלן להציג מחקרים מתאימים שתיקפו את השיטה הזו ואת פקטור הלמידה המתאים לפעילות שבגינה הוא דורש תשלום.
5. להלן דוגמה לעקומת למידה: